<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ה פ"ב</h1>
<h2>דף לב.</h2>
כתוב בפרקי ר' אליעזר בראש חדש אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר בכל המחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודת אלילים והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרועה וגו' לכן התקינו חכמים ז"ל שיהו תוקעין בראש חדש אלול בכל שנה כל החדש כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכדי לערבב השטן וכן נוהגין באשכנז. מנהג שתי ישיבות לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ויש נותנין סימן לדבר "אני "לדודי "ודודי "לי ראשי תיבות אלול וסופו תיבות ארבעים שהם ארבעים יום מראש חדש אלול עד עשרת ימי התשובה. נהגו לרחוץ ולספר ערב ראש השנה ולהרבות בשמחה להודיע כי הקב"ה דן אותנו במדת רחמים ואנו יודעין שנזכה בדין עם התשובה השלמה כמו שכתבתי. וזהו כנגד המתענין בו, וכן כתוב במדרש שמצוה לכבדו ולענגו. תפלות ראש השנה ידועות ונהגו להתפלל בכובד ראש ובכריעה אבל בחתימת הברכות יגביה ראשו לבד במקומות שחייבו חז"ל כריעה כשאר תפלות. מנהג טעות נהגו רוב העם בזכרנו של ברכת אבות שאומרין ברכת אבות עד באהבה. וצריך לומר עד מלך עוזר ומושיע. אין אומרים בראש השנה ותתן לנו ד' אלקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וכן פשט המנהג ברוב המקומות ובספרד אומרין והשאינו. שחרית מוציאין שני ספרי תורות באחד קורין חמשה גברי בפ' וירא מן וד' פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה והמפטיר קורא בשני בפנחס ובחדש השביעי ומפטיר בתחלת שמואל ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. אחר כן עומד התוקע לתקוע ומברך לשמוע קול שופר ויברך שהחיינו ויתקע קשר"ק שלש פעמים וקש"ק וקר"ק שלש פעמים. אם שליח צבור יודע לתקוע והוא מובטח שחוזר לתפלתו יכול לתקוע. בצרפת ואשכנז גדולי הקהל מתפללין ותוקעין ויש מקומות שצריכין להשכיר התוקע וזה מנהג רע ועוד שאסור ליתן שכר שבת ושכר מועד והם מבזין המצוה והשם יכפר בעדם. אחר שיגמור לתקוע יאמר שליח צבור אשרי העם יודעי תרועה וגו' אשרי יושבי ביתך ומחזירין ספרי התורות ומתפללין תפלת מוסף. ובצרפת ואשכנז לא היו היחידים אומרים היום הרת עולם אלא שליח צבור וכן אוחילה לקל שלא נתקן אלא לשליח צבור כמו שמוכיח סדורה שאומר אשר בקהל עם אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו. והוא כמו רשות לשליח צבור וזה מנהג הגון וכשר. כשחוזר שליח צבור תפלת המוסף תוקעין קשר"ק למלכיות פעם אחת ולזכרונות קש"ק ולשופרות קר"ק. ומנהגות אחרות היו בצרפת וזה עיקר. אין לדבר בין התקיעות שמיושב לתקיעות של התפלה והמדברים לא טוב עושים. ביום שני מוציאין שני ספרי תורות וקורין בראשון בפרשת וירא והאלקים נסה עד סוף הסדר. והמפטיר בשני כמו אתמול וההפטרה בירמיה מצא חן במדבר עד הבן יקיר לי אפרים. ואחר כן תוקעים כמו ביום ראשון. ואם אומרים שהחיינו בקדוש ובשופר חלקו בו המפרשים והכל כמנהג המדינה. ובצרפת היו אומרים שהחיינו וכדי לצאת מן הספק יש ליטול פרי חדש לפניו. אם אירע ראש השנה בשבת אומרין במנחה צדקתך לפי שהוא צדוק הדין וראוי לאמרו ביום הדין כמו שכתוב בסדור הגאונים. על תולעת יעקב אמונים. ועלינו לצדק הדינים. מאמינים בני מאמינים. מעשה אבות עשו בנים. חדשים גם ישנים.
